/ מדע

ריאיון עם ז’אן הוסר, פוסט-דוקטורנט לביולוגיה במכון ויצמן
כשכל כך הרבה חוקרים דגולים וסטודנטים שלהם נמצאים ברדיוס של כמה דקות מסביב למשרד שלך, זה מעורר השראה

JEAN HAUSSERלאחר תואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטת קרלסרוהה (גרמניה), תואר מהנדס ביואינפורמטיקה במכון הלאומי למדע יישומי (INSA) בליון (צרפת) ושתי תקופות שבהן שהה בארצות הברית לצורך מחקר (באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו) ובגרמניה (אוניברסיטת מינכן), השלים ז’אן הוסר תואר דוקטור בביואינפורמטיקה באוניברסיטת בזל (שוויץ). משם המשיך ב-2013 לפוסט-דוקטורט במכון ויצמן.
רשמים.

− במה עוסק המחקר שלך?

מטרת המחקר שלי במכון ויצמן היא למצוא חוקים כמותיים בביולוגיה. האתגר הגדול בתחום הזה הוא המורכבות המדהימה של החיים ברמה המולקולרית. החיים מאורגנים בתאים (כמו חיידקים או מאה אלף מיליארד התאים המרכיבים את גופנו), וכל תא מכיל מיליארדי מולקולות. ה”כוריאוגרפיה” של המולקולות הללו קובעת אם התאים יחיו או ימותו, ומה יהיה מצב בריאותו של האורגניזם: וירוס ישנה את הכוריאוגרפיה המולקולרית של התאים שאותם הוא הדביק לתועלתו. זו כוריאוגרפיה ללא מנהל אמנותי, ויותר מכך – ללא מדריך למשתמש.
כדי לנסות ולהבין את הכוריאוגרפיה הזאת, שאלתי את עצמי את השאלה הבאה: מדוע החומר החי מאורגן כפי שהוא מאורגן ולא אחרת? כדי לענות עליה אני מנתח נתונים על הרכבם המפורט של התאים ומחפש בהם מגמות, מוטיבים חוזרים, שאותם אני מתקף אחר כך באמצעות מודלים מתמטיים. מטרת המחקר היא לסייע לנו להתקדם בהבנת החומר החי, כדי שיום אחד נוכל לחקור ביולוגיה כפי שאנו חוקרים פיזיקה, ולפתח תרופות כפי שאנחנו מתכננים מחשבים.

− למה בחרת דווקא בישראל, ובמכון ויצמן בפרט?

הסיבה העיקרית היא מדעית. התרשמתי מאוד מהמחקר שמתבצע במעבדה לביולוגיה מערכתית של פרופ’ אורי אלון. המעבדה הזו נמצאת בחזית הידע בכל מה שנוגע לחקר העקרונות המסבירים את המורכבות ואת הארגון של החומר החי ברמה המולקולרית, שעליהם דיברתי קודם. המטרה המרכזית שלי ויצמן היא ללמוד כיצד לחשוף את העקרונות האלה. בנוסף לכך, פרופ’ אלון הוא חוקר המקדיש מחשבה רבה לצד האנושי של המחקר, גם בהתנהלות שלו וגם בניהול של צוות חוקרים. חשבתי שטוב אם יהיה לי מודל שממנו אוכל לקבל השראה.
מניע נוסף להגעה שלי לישראל הוא הרצון בחוויה חדשה בחו”ל. אני שמח על ההזדמנות לחיות כמה שנים במזרח התיכון ולהתוודע לתרבות הישראלית ולתרבות היהודית, שלא הייתה לי איתן הכרות קודמת. משך אותי הרעיון ללמוד עברית, גם בגלל הצד המסתורי שלה, וגם כי זו שפה שונה לחלוטין מהשפות האירופיות. גם הנגישות הישירה לתרבות הערבית (ישראלי אחד מתוך חמישה הוא ערבי), לשטחים הפלסטיניים, למצרים ולירדן – שאליהן ניתן להגיע בנסיעה של כמה שעות באוטובוס בין עירוני – היא יתרון גדול. חוץ מזה, ישראל הרבה יותר קרובה לצרפת מאשר ארצות הברית!

− איך אתה מסכם את החוויה הזו?

זו חוויה חזקה. החלקים היפים של התרבות הים תיכונית, כמו היחסים הבינאישיים החמים, המטבח הטעים ומזג האוויר שטוף השמש, מתקיימים כאן לצד מרכזי מחקר בעלי שם עולמי: מבחינת מספר הציטוטים לכל מאמר, מכון ויצמן הוא בין עשרת המובילים בעולם, מיד לאחר האוניברסיטאות האמריקאיות הגדולות. זה כאילו העבירו את MIT לאי יווני…
כשכל כך הרבה חוקרים דגולים וסטודנטים שלהם נמצאים ברדיוס של כמה דקות מסביב למשרד שלך, זה מעורר השראה. יש לך שאלה על חלבוני ממברנה של חיידקים? שלח אימייל וקיבלת פגישה עם מומחה עולמי לנושא. אתה סקרן להבין טוב יותר כיצד פועלת הצפנה? ממציא ה-RSA והקריפטואנליזה הדיפרנציאלית מעביר עכשיו שיעור בנושא. וכך הלאה. כבר לא צריך לנסוע לכנסים: חוקרים מכל רחבי העולם באים לכאן כדי להציג את עבודותיהם, ובקשת רחבה של דיסציפלינות.

יש גם היבטים בעייתיים יותר, בעיקר סביב הסכסוך. מהמדשאות המטופחות של ויצמן או מבתי הקפה של תל אביב הסכסוך נראה רחוק בימי שגרה, אבל הוא בכל זאת קרוב, וקיבלנו לכך תזכורת בשמונת השבועות של המלחמה ב-2014 (צוק איתן). כרגע הסיכון לפגיעה פיזית הוא זניח במרבית שטחה של ישראל, אך בתקופות משבר היה קושי מבחינה פסיכולוגית לדעת שבמרחק של פחות מ-50 ק”מ מדרום ויצמן נהרסים בתים ונהרגים אנשים, והאזעקות הזכירו את העובדה הזאת כל הזמן, לפעמים גם כמה פעמים ביום. פרט לזמני המשבר הללו, הסכסוך הוא גם הזדמנות לקרוא, לשוחח, להקשיב כדי להבין, ולפעמים גם לגלות מעורבות ברמה האישית.

− באיזה אופן הפוסט-דוקטורט במכון ויצמן הועיל לקריירה שלך?

הוא עזר לי ליצור לעצמי פרופיל של חוקר רציני, שיאפשר לי, כך אני מקווה, להקים מעבדה משלי באירופה עוד שנה או שנתיים. יכולתי לפרסם את המחקרים שלי במגזינים מדעיים יוקרתיים ולרכוש כישורים חדשים בתחומים שונים, מביולוגיה ועד למדעי המחשב, לפיזיקה ולמתמטיקה. שיפרתי גם את הכתיבה המדעית שלי (מה שיסייע לי לשתף בצורה טובה יותר את תוצאות המחקרים ולמצוא מימון לפרויקטים שלי) ואת היכולת להנחות סטודנטים וללמד בסביבה שונה. נוסף על כך, הפוסט-דוק נתן לי זמן לבחון כיווני מחקר שונים עבור המעבדה העתידית שלי.

− במה לדעתך מתייחד המחקר בישראל בהשוואה לצרפת ולשאר העולם?

קשה לי לדבר על ישראל באופן כללי, כי עבדתי רק במכון ויצמן. ישנם כמובן מוסדות ידועים נוספים כמו הטכניון, האוניברסיטה העברית בירושלים ואחרים, ולהם יש יתרונות משלהם. מבחינת הייחודיות של מכון ויצמן, אני רואה שלושה מרכיבים מרכזיים:
• יש מעט מאוד היררכיה: במעבדה כמעט שאין יחסי מרות, מרמת הסטודנטים לתואר שני ועד לפוסט-דוקטורנטים. לכל אחד הניסיון שלו, למי יותר למי פחות, אבל בסופו של דבר מה שקובע מבחינה מדעית הוא מה שנאמר, ולא מי אומר אותו. יכול להיות שהלבוש המאוד לא-פורמלי באוניברסיטאות הישראליות (מכנסיים קצרים, טי-שירט וסנדלים) גם הוא תורם לזה. באופן דומה, ראשי קבוצות המחקר הקבועים נגישים מאוד ובדרך כלל מוכנים לעזור או להקדיש חצי שעה כדי לענות לשאלות של סטודנט ממעבדה אחרת. הרבה פעמים הם גם נתנו לי רעיונות למחקר שלי.
• העצמאות של ראשי קבוצות מחקר צעירים אחרי סיום הפוסט-דוקטורט שלהם: את העבודה המדעית ואת ההוראה של ראשי הקבוצות הצעירים מעריך מנהל המחלקה, בעוד שראשי הקבוצות הקבועים מעריכים אותם רק אחרי מספר שנים, כשהם נמצאים לקראת קבלת קביעות. לעומת זאת, ראשי הקבוצות הקבועים לא מתערבים בניהול המעבדות של ראשי הקבוצות הצעירים, ואלו חופשיים לחלוטין להגדיר את כיווני המחקר שלהם, לגייס סטודנטים ולבקש כספים, למשל. זו מערכת שנותנת הרבה מוטיבציה לראש קבוצת מחקר צעיר.
• עומס אדמיניסטרטיבי מאוד קטן: מכון ויצמן מנוהל על ידי חוקרים למען חוקרים. כפועל יוצא, יש הרבה פחות תקנות ופיקוח אחרי פעילות החוקרים בהשוואה לצרפת, מה שמאפשר להם להתרכז במחקר.

בסופו של דבר, התקופה שלי במכון ויצמן הייתה חוויה מעצבת עבורי, והייתי ממליץ לכל פוסט-דוקטורנט שחושב על הרפתקה מחוץ למסלול השגרתי בארצות הברית, לבחון את האפשרות של פוסט-דוקטורט בישראל.

המחלקה לשיתוף פעולה מדעי ואוניברסיטאי במכון הצרפתי בישראל מודה לד”ר ז’אן הוסר על תשובותיו ומאחלת לו הצלחה רבה במחקריו ובהרפתקאותיו המדעיות בעתיד!
ראיינה: ז’ולייט שבו