דוקאביב 2022 – הסרטים הצרפתיים

"שוחות" – בימוי: לו בירו
הקרנות בנוחכות הבמאי
צרפת 2021, 85 דקות, רוסית, כתוביות בעברית ובאנגלית
שקט לא היה שם, בדונבס שבאוקראינה, גם כשעדיין הייתה, לכאורה, הפסקת אש. חיילים (וחיילת אחת) אוקראינים, בשוחות שחלקן ממוגנות היטב ואחרות מאולתרות, מתחפרים, ממתינים במתח לנפילת מטח הפגזים הבא. ההמתנה מורטת עצבים והסכנה קרובה ומיידית, אבל בין התפוצצות אחת לשנייה נוצרת קרבה, נוצר הווי, אפשר להתבדח, לחתוך סלט, ללטף גורי חתולים, לחזור לרגע להיות האיש או האישה שהיו לפני הקרבות, וגם לפרוק מתח במשחקי מחשב – משחקי מלחמה כמובן. המצלמה של הכתב הצבאי הצרפתי לו בירו (ששהה עם החיילים חודשים ארוכים) נטמעת לחלוטין בחיים שבתוך השוחות ומתעדת את השגרה הדרוכה מתוך קרבה שמאפשרת להריח, לטעום ולחוש כל פעימת לב ועלייה בדופק.
פסטיבלים קודמים: IDFA, Venice
למידע נוסף

"טעם של לווייתן"
בימוי: וינסנט קלנר
צרפת 2022, 85 דקות, אנגלית, פארואזית וצרפתית, כתוביות בעברית ובאנגלית
"אם לא הרגתם את החיה, אין לכם זכות לאכול את בשרה" – זהו המוטו של התושבים באיי פארו הדניים, שממשיכים לצוד לווייתנים ולהכין מהם מעדנים, כפי שעשו אבותיהם דורות לפניהם. לציד, המכונה "הגרינד", ישנו גם פן פולחני, משום שבעבר הוא שימש מקור עיקרי למזון באיים. כעת הם משוכנעים שהדרישה להפסיק לצוד לווייתנים היא צבועה, משום שתעשיית הבשר – על בתי המטבחיים שלה – אינה תרבותית או אקולוגית יותר. הבמאי וינסנט קלנר מעניק מקום לטיעונים בעד (הזהות והמסורת) ונגד (האכזריות הנוראה) המשך צייד הלווייתנים, ומניח לצופיו להחליט, אף שייתכן כי זיהום האוקיינוסים שהוא שיכריע לבסוף בוויכוח, ולאו דווקא הטיעונים המוסריים.
פסטיבלים קודמים: CPH:DOX
למידע נוסף

"לב האלון"
בימוי: לורן שארבונייה, מישל סיידו
צרפת 2022, 80 דקות, ללא דיאלוג, ללא כתוביות
מעטים יודעים שעץ האלון, מלך היער המיתולוגי, סמל לכוח ולאריכות ימים, הוא גם הרשת החברתית התוססת ביותר באירופה. בעיני דייריו הרבים, העץ הוא בית, מקלט בעת צרה, מקור הגנה, מעוז של תקווה וחיים. וכמו בכל קהילה, הקיום המשותף רווי מורכבות: המשפחות מתמודדות עם סכסוכי שכנים וסכנות מבחוץ, מחנכות את הדור הצעיר ובעיקר מגלות הרבה ערבות הדדית. הסרט – לא עוד סרט טבע אלא אופרה תיעודית של ממש – נע בין נקודות המבט של שלל המינים המתגוררים בעץ ושואב אותנו פנימה אל תוך עולם של חיים הפועמים בקצב אחר, קצב לב האלון.
לכל המשפחה
פסטיבלים קודמים: Berlinale
למידע נוסף

"פנלופ, אהובתי"
בימוי: קלייר דויון
צרפת 2021, 88 דקות, צרפתית, כתוביות בעברית ובאנגלית
כשבתה הקטנה פנלופ אובחנה כאוטיסטית, קלייר דויון יצאה לקרב. "הייתי נחושה להציל אותה", היא אומרת. אבל להציל ממה? ואיזו מפלצת בדיוק מאיימת על בתה? בסרט אינטימי, חשוף ורווי אהבה, מציגה הבמאית את התהליכים המורכבים שעברו עליה ועל משפחתה. במשך 18 שנים היא צילמה את בתה, ובאמצעות הסרטים היא מנסה כעת לפענח את חייה עם פנלופ: הלם האבחנה, התקווה לשינוי שמסרבת לפנות את מקומה להשלמה, הניסיונות הנואשים "לתקן" את המצב, "לתקן" את הילדה, וההקלה הגדולה שליוותה את ההחלטה להרפות, להניח לפנלופ להיות מי שהיא, להיות אחרת – ולגלות גם בעצמה צדדים שלא הכירה קודם. סרט עמוק ועדין על יחסי אם ובת.
פסטיבלים קודמים: FIDMarseille
למידע נוסף

"שיבה לריימס"
בימוי: ז'אן-גבריאל פריו
צרפת 2021, 83 דקות, צרפתית, כתוביות בעברית ובאנגלית
עד מות אביו, שעמו הייתה לו מערכת יחסים קשה ועכורה, לא העז הסוציולוג דידיה אריבון לחזור אל הבית שבו גדל, ושממנו התאמץ כל חייו להינתק. בני משפחתו והאנשים שלצדם גדל נראו לו כפריים בורים, עלובים וחשוכים. בספרו רב המכר "שיבה לריימס" הוא מתאר את הבושה שחש כלפי עברו – עד שחזר הביתה, ועד שלמד לראות מבעד לסיפוריה של אמו מציאות אחרת. הבמאי ז׳אן-גבריאל פריו מחיה את המציאות הזו – של עבודת ילדים, קיפוח, עוני והסללה לחיים של בורות, גזענות ופחד – באמצעות חומרי ארכיון מרתקים וקטעים מסרטים. הסיפור חורג מגבולות משפחתו של אריבון ומצייר את תמונת מאבקו המתמשך של מעמד הפועלים הצרפתי.
פסטיבלים קודמים: Festival de Cannes, NYFF
למידע נוסף

"אולטרה-ויולט וחבורת יורקות הדם"
בימוי: רובין הנצינגר
צרפת 2021, 74 דקות, צרפתית, כתוביות בעברית ובאנגלית
סיפור האהבה בין אֶמה למרסל היה קצר, סוער ובעיקר סודי. לרובין הונצינגר, במאי הסרט, ואמו קלאודיה – נודע עליו רק אחרי מות הסבתא/האם, כשבין חפציה נמצאו, מוסתרים, המכתבים הרבים ששלחה לה אהובתה. מרסל חלתה בשחפת ונשלחה לסנטוריום. היא כותבת משם, מוקפת בצעירות אחרות שחלו, אבל רוחה ממריאה למרחקים, פראית ומלאת חיים ותשוקות. מרסל עמדה במוסד בראש חבורה נשית פורצת גבולות וזכתה לכינוי "אולטרה-ויולט". דמותה יוצאת הדופן מתעוררת לחיים מתוך מכתביה – המתגרים, הנועזים, המשועשעים והכואבים לעתים. אלה נקראים על רקע קטעי ארכיון וסצנות מהקולנוע האוונגרדי, ומוזיקה שהופכת את הסרט ליצירת קולנוע חושנית.
פסטיבלים קודמים: IDFA, Festival Chéries-Chéris, LGBT Film Festival Ljubljana, Festival Ecrans Mixtes, BFI Flare Film Festival
למידע נוסף

"מלכת הקטיפה"
בימוי: מארי אמיגט, וינסנט מונייה
צרפת 2021, 92 דקות, אנגלית וצרפתית, כתוביות בעברית ובאנגלית
תושבי המצוקים הקירחים, המושלגים, שבהם הוא חי, מכנים אותו "רוח הרפאים של ההרים". קשה מאוד להבחין בנמר השלג. חתול הפרא הגדול והיפהפה נמצא בסכנת הכחדה וחושיו החדים מלמדים אותו לחמוק מעיניהם של בני האדם. צלם הטבע הנודע וינסנט מונייה, והחוקר והסופר סילביאן טסון, כבר ניסו בעבר למצוא את נמר השלג, אך ללא הצלחה, והם חוזרים אל הרמה הטיבטית בתקווה לפגוש אותו הפעם. תוואי השטח הקשוח מכריח אותם להתקדם באיטיות, ומזמן מפגשים עם אנשים ובעלי חיים נדירים, מיאק הבר ועד דוב ההימלאיה הכחול. המסע הארוך בנופים המיוחדים מוביל אותם גם לשיחות מרתקות. הפסקול המלווה את הסרט נכתב על ידי וורן אליס וניק קייב.
פסטיבלים קודמים: Camden International Film Festival, Festival de Cannes, IDFA, Denver Film Festival, Vancouver International Film Festival, Zurich International Film Festival
למידע נוסף

"אנו, סטודנטים!"
בימוי: רפיקי פאריאלה
רפובליקת מרכז אפריקה / צרפת / קונגו, הרפובליקה הדמוקרטית של / קטאר 2022, 83 דקות, צרפתית וסנגו, כתוביות בעברית ובאנגלית
נסטור, בנג'מין, אהרון ורפיקי הם סטודנטים לכלכלה. בכיתה – שאינה יותר מבקתה בקמפוס של אוניברסיטת בנגי, ברפובליקה המרכז אפריקאית – הם לומדים את כל התיאוריות הנכונות, אבל איך יוכלו לשפר את עתידם ועתיד ארצם, כשחייהם מלאים התמודדויות מול מנגנונים מסואבים ומושחתים ומסורות משפחתיות נוקשות? הקושי להתפרנס מביא אותם לקושש מזון בשדות, ודייט שמוביל להריון מוביל לבית המשפט, ואחריו לכנסייה – כדי לקבל ברכה ולהקריב עז. בשגרה שמלאה בהטרדות מיניות של מרצים ורמיזות לשוחד שיש לשלם כדי להצליח בבחינות, הארבעה (הבמאי ושלושת חבריו הקרובים) מוצאים כוח, נחמה, עצה, חום והרבה הומור בחברות העמוקה ביניהם.
פסטיבלים קודמים: Berlinale
למידע נוסף