רטרוספקטיבה נבחרת כריס מרקר

רטרוספקטיבה מאורגנת בשיתוף עם המכון הצרפתי בפריז.

הסרטים הארוכים

רמה חמש
צרפת 1997 | 105 דקות
הקרב הגדול האחרון של מלה"ע השניה התחולל באוקינאווה ביוני 1945, ושימש כמאיץ להטלת הפצצה האטומית על הירושימה. מתכנת מחשבים רוצה להפוך את הקרב הזה למשחק מחשב שיציג גם את הנסיבות ההיסטוריות. אלא שהמתכנת מת בטרם עת. אהובתו מתחיל לשחק במשחק הלא גמור וכדי להתקדם בו היא נעזרת גם במשתמשי האינטרנט, בעזרתם היא מקווה להשלים את המשחק. באותה מקוריות וגאונות שאיפיינו את כל הקריירה יצר מרקר ב-1997(!) את הסרט שלפנינו – שילוב של משחק מחשב, סרט תעודה ותעלומת מתח-טכנולוגית. במובנים רבים מרקר הקדים את זמנו, כאשר הוא עוסק כאן בשאלה "כיצד דימויים שנצרבים או מופצים באמצעות סוגים שונים של טכנולוגיה – כולל הקולנוע עצמו – משפיעים על מה שאנחנו יודעים על העבר ועל עצמנו" (איי.או. סקוט, ניו יורק טיימס).
תל אביב: 18.8, ירושלים: 12.8

ללא שמש
צרפת 1983 | 104 דקות
אישה חסרת שם מקריינת את מכתביו והגיגיו הפילוסופיים של נוסע בלתי נראה, בליווי צילומים מגינאה־ביסאו, כף ורדה, איסלנד, פריז, סן פרנסיסקו ובעיקר טוקיו – עיר שאנשיה, רחובותיה, קניוניה ומקדשיה מציתים את מחשבותיו. בסגנון המשלב בין מרקסיזם אישי לסוריאליזם אסוציאטיבי, יוצר מרקר פסיפס חזותי של דימויים מתפצלים וצלילים אלקטרוניים. זהו מסע חוצה תרבויות ויבשות, בין זמנים ומקומות, אל תוך השאלה מהי חוויית הזמן וכיצד קולנוע מסוגל להכיל אותה. מסה פיוטית ואינטימית, שמורכבת מצילומים תיעודיים אותנטיים של אנשים, חיות ומבנים – ויחד עם זאת, כמו שיר, רב בה הנסתר על הגלוי.
תל אביב: 10.8, ירושלים: 11.8

חיוך ללא חתול
צרפת 1977 | 180 דקות
סגנונו האישי מתבונן מרקר בהתמוטטות השמאל העולמי בעשור שבין מרד הסטודנטים לחיסול ממשלתו של איינדה. החלק הראשון "ידיים שבירות" מתאר את עליית המחאה של השמאל החדש על רקע מלחמת ויאטנם, והאופן שבו תנועות הסטודנטים כמעט והובילו לקריסת משטרו של דה גול. החלק השני "ידיים כרותות" מתאר את תגובת הנגד – ממחיצת ה"אביב של פראג" בידי טנקים סובייטים ועד להפיכה שהובילו האמריקאים כנגד ממשלת איינדה בצ'ילה. מרקר מייצר מונטז' עוצר נשימה של קטעי ארכיון ומתווך אותם בקריינות החד פעמית שלו: "…זוהי יצירה בעלת אופי פיוטי עדין ושובב – המתגלה הן באופן ויזואלי – באופן שבו היא קושרת דימויים וצורות – והן באופן מילולי" (דייב קר, ניו יורק טיימס).
תל אביב: 11.8, ירושלים: 13.8

מכתב מסיביר
צרפת 1957 | 62 דקות
הסרט התיעודי המוקדם של כריס מרקר חושף את גישתו האקלקטית להתבוננות בעולם – הפעם, בתרבות, בהיסטוריה וביומיום של סיביר. זוהי התבוננות בברה"מ בימי השיא של המלחמה הקרה, ובאמצעותה מבט מפוכח ואירוני על המתח הבין גושי והסטראוטיפים הנלווים לו. כאן משייף מרקר את סגנונו התיעודי בשילוב של צילומים תיעודיים, הרהורים אודותיהם, דמיון והומור. האופן שבו הוא חותך בין ז'אנרים, משלבים וסגנונית – מתגבש לסרט חד פעמי, שובב ומהנה ששווה גם היום את תשומת לבכם.
תל אביב: 15.8, ירושלים: 7.8, הרצליה: 27.8

הסרטים הקצרים

הצד השישי של הפנטגון
צרפת 1968 | 28 דקות
ב-2.10.67 התאספו מאה אלף מפגינים בוושינגטון בדרישה לסיום המלחמה בווייטנאם. זו הייתה ההפגנה הגדולה ביותר עד אז. צ'ה גבארה נרצח בבוליביה שבועיים לפני כן, ולגבי רבים מהמוחים זה סימן את המעבר ממחאה לניסיון לעצירה אקטיבית של "מכונת המלחמה האמריקאית". נורמן מיילר כתב על זה בספרו וכריס מרקר יחד עם הדוקומנטריסט פרנסואה ריכנבאך היו בהפגנה ויצרו את הסרט הקצר הזה.
תל אביב: 17.8, ירושלים: 6.8

המזח
צרפת 1962 | 29 דקות
בעתיד הלא רחוק, גבר אנונימי משמש שפן־ניסיונות למדענים המנסים לשלוח אותו לעתיד ולעבר, בניסיון למנוע שואה אקולוגית. יצירתו האניגמטית של הבמאי כריס מַרקר מורכבת כמעט כולה מתמונות סטילס בשחור־לבן, בליווי קריינות וקטעי מוזיקה. מַרְקֵר כינה אותה "פוטו־רֹמן" – רומן־תמונות.
תל אביב: 15.8, ירושלים: 6.8, הרצליה: 28.8