רשימות תל אביביות – פרק רוטשילד

רשימות תל אביביות – פרק רוטשילד
עתון הארץ – אברהם בלבן – 19 בנובמבר 2024

שדרות רוטשילד, יום חמישי, שש וחצי בערב. אורות הפנסים מעניקים לגזעי הפיקוסים גוון כספיתי. עצי הצאלון חלקם פורחים בפריחת הסתיו שלהם, חלקם זוכים לפריחה רגעית הודות לאורות ניאון אדומים המאירים מצידו המזרחי של הרחוב. ככל שמדרימים מבנה הרחוב ברור יותר: ממזרח שורת מגדלי הבנקים, בתי המלון והמגורים, ממערב המסעדות המלאות סועדים בשעה זו.

אני נעמד מול בניין אקלקטי מרהיב במספר 49. בחזיתו, מאחורי קבוצת דקלים עתיקה, מאירה הכתובת: Christina House TLV. בעוד כשעה תיפתח במכון הצרפתי ברוטשילד 7 תערוכה המוקדשת לעולמו של הסופר היהודי־הצרפתי ז'ורז' פרק. איני יכול שלא לחשוב איזה מטעמים היה עושה פרק מהבניין הזה: החל מראשיתו בשנות העשרים, דרך קשרי המשפחה שנוצרו בין מייסדי תל אביב, המשך בשינויים שחלו במאה השנים האחרונות בחומרי הבנייה, בריהוט, בלבוש ובלשון העברית, וכלה בכרך הגדול שצמח סביב הבניין, שנשותיו זוכות היום לטיפולי קוסמטיקה מחברה בשם כריסטינה הממוקמת בבניין לשימור ברוטשילד 49.

התערוכה מעניינת מאוד וחיברה אותי מחדש לספריו רבי הקסם ורבי החידות של ז'ורז' פרק, ושדרות רוטשילד בערב הן תענוג אמיתי

יש משהו מידבק בכתיבה הרב־הקשרית והרב־שכבתית של פרק (אגב, קרוב משפחתו של י"ל פרץ), מגדולי הסופרים הצרפתים במחצית השנייה של המאה העשרים. דוקטור סמדר שפי, אוצרת התערוכה שאליה אני הולך כעת, גילתה את הקסם הזה כבר בנערותה, כשקראה ביקורת אוהדת על ספרו של פרק "La Disparition" (ההיעלמות), הכתוב כולו בלי האות "e", שהיא אות שכיחה ביותר בלשון הצרפתית. בשיחת טלפון סיפרה לי כי הרעיון שמישהו לוקח את השפה והופך אותה למשחק, שמישהו קושר אזיקים לרגליו רק כדי להראות שהוא יכול לרוץ ולקפוץ כאחד־האדם גם ברגליים אזוקות, קסם לה. מאז היא קוראת בהתלהבות את ספריו של פרק וחוזרת שוב ושוב אל ספרו הקנוני "החיים, הוראות שימוש" (תירגם לעברית עידו בסוק, הוצאת בבל, 2009).

ב"החיים, הוראות שימוש" לוקח פרק בניין בדיוני אחד בפאריס, עובר קומה קומה ומתאר את דייריהן בדיוק ריאליסטי שאין כמוהו ובדמיון שופע שאין כמוהו. כך הוא מציג קוסמוס שלם על תרבויות העבר שלו, על חידושי המדע שלו, על עולם החומרים ועולם הספרות שלו. בין השאר הוא אינו מהסס להשאיר גם רמזים לאוטוביוגרפיה הפרטית שלו ולאמו שנרצחה באושוויץ ב-1943. שפי, אוצרת לאמנות עכשווית בבית ביאליק, סיפרה לי עוד בטלפון שכשראתה ב-2013 תערוכת צילומים של עופר בַסודו, שתיעד במצלמתו בתים תל אביביים כפי שהם נראים מבחוץ בשעות הערב, לא יכלה שלא לחשוב על תיאורי הפנים והחוץ של הבתים ב"החיים, הוראות שימוש". עבודות נוספות שראתה בשנים הבאות הצטרפו לאותה תמונת עולם. בסופו של דבר הציעה בתחילת שנה זו למכון לתרבות צרפת לארגן תערוכה ברוחו של פרק. אנשי המכון, ובראשם יעל ברוך האחראית לפעילות האמנותית של הארגון, נענו בהתלהבות להצעה. התערוכה הנפתחת הערב נקראת "קומה שלישית מימין, 3", כשם אחד הפרקים ב"החיים, הוראות שימוש".

לקראת סוף שדרות רוטשילד הנוף משתנה ודווקא צידו המערבי מביט מלמעלה, מגובהי בית פסגות (שדרות רוטשילד 3), על צידו המזרחי. פסיפס הזכוכית "תל אביב הקטנה" שיצר נחום גוטמן עומד חשוך בחזית מגדל רוטשילד 1.

שבע בערב. רק מעט חובבי פרק מסתובבים בגלריה הצנועה של המכון ואני יכול להסתובב בנחת בין המוצגים. במרכז החלל עבודתה של אמנית ילידת רוסיה ושמה אירה פרוחורובה. העבודה "מקום שבו…" מציגה ארבע דלתות צרות (27 ס"מ כל אחת) המחוברות זו לזו ויוצרות מעין עמוד טוטם מסתורי. לכל דלת ידית במצב שונה מעט וכולן נעולות, שומרות היטב על החלל שביניהן שכלל אינו קיים למעשה. טעות שלי, מכיוון הידיות אני מבין בהתבוננות נוספת שלמעשה אני מביט על הדלתות לא מבחוץ אלא כביכול מתוך החדר הנעול.

חלל התערוכה "קומה שלישית מימין, 3" במכון הצרפתי בתל אביב צילום: עופר בסודו
שפי מגיעה למקום ומספרת כי ראתה את העבודה הזאת ביוני האחרון בתערוכת הגמר של פרוחורובה בסמינר הקיבוצים והיתה בטוחה מיד שנעשתה ברוחו של פרק. האמנית מאזינה ומאשרת: היא הכירה היטב את ספרו של פרק "מרחב וכו': מבחר מרחבים" העוסק בסוגי מרחבים שונים. כמי שהגיעה מרוסיה לפני תשע שנים, בגיל 25, חשבה הרבה על המרחבים הרבים שהכירה בחייה ובעיקר על המושג בית. מלחמת ה-7.10 חידדה אצלה מאוד את השאלות האלה כשהתברר שגם הדלתות החזקות ביותר בסופו של דבר אינן מהוות הגנה. כך התחברו פרק והמלחמה הארורה לעבודת גמר מרשימה.

האוצרת נוטלת אותי בזרועי ומכירה לי את עופר בסודו שצילומיו תלויים על קירות הגלריה. כותרת צילומיו, "30-15", מתייחסת לזמן החשיפה של עדשת המצלמה. הגלריה התמלאה בינתיים מבקרים ואני יושב אתו על ספסל בשדרה. עופר מספר שעניין אותו מאוד לצלם מה מתרחש בדירות תל אביביות שונות בשעות החשכה. כשמצלמים חדר מואר, הוא מסביר, לא רואים בצילום דבר. כדי לתפוס את מראה החדר האלמוני צריך לצלם אותו דווקא כשהוא חשוך. במובן זה הוא עובד כמו צייד: מצלם ומצלם ורק כשהוא מפתח את התמונות הוא יודע אם הציד היה מוצלח. אני מתאר לעצמי שהרבה פעמים הציד אינו מעלה דבר, אבל הצילומים שכאן מעניינים מאוד דווקא משום שהם תופסים יומיום תל אביבי אדיש, על תריסיו הסדוקים, רהיטיו הלא־מסודרים, ספריותיו וצמחיו המיובשים למחצה.

עבודתו של ברק רביץ "גדר" היא ברוח תיאורי החומרים האדריכליים הרווחים בספריו של פרק. פסל האלומיניום של רביץ עשוי בדיוק רב כגדר נוי מפלסטיק המנסָה לחקות גדר העשויה מעץ. הניסיונות המודרניים ליצור חפצים וחומרים תעשייתיים דמויי־טבע מוצגים כאן באור נלעג ואירוני.
את הווידיאו "חדר הספרייה" שהכינה אירה אדוארדובנה איני יכול לשמוע כעת כי הגלריה כבר הומה מבקרים. אני מודה לאוצרת שבזכותה קראתי שוב בשבוע האחרון את "החיים, הוראות שימוש" ומבטיח לה לחזור בהקדם לביקור נוסף בתערוכה. לא אתקשה לעמוד בהבטחתי: התערוכה מעניינת מאוד וחיברה אותי מחדש לספריו רבי הקסם ורבי החידות של ז'ורז' פרק, ושדרות רוטשילד בערב הן תענוג אמיתי.