רטרוספקטיבה נבחרת כריס מרקר
רטרוספקטיבה מאורגנת בשיתוף עם המכון הצרפתי בפריז.

ואן גוך | Van Gogh
צרפת / 1991 / אורך: 157
בימוי: מוריס פיאלה
בהשתתפות: ז'אק דוטרון, ברנרד לקוק
שפה: צרפתית, תרגום לעברית
סביב סיפור חייו של וינסנט ואן גוך טווה מוריס פיאלה את הסרט הארוך והמרשים הזה, שעדיין, למרות שלל הביוגרפיות הקולנועיות מצליח להעביר את הקסם של התקופה ושל הצייר ההולנדי המחונן. פיאלה מביים את הסרט באורך רוח מבורך, ומתרכז בשלושת החודשים האחרונים והפוריים בחייו של ואן גוך, החל מהגעתו לכפר הקטן אובר-סור-וויס מצפון לפריס, ועד מותו ביולי 1890 לאחר שירה בעצמו. פיאלה עושה שימוש בנופים המרהיבים, מקפיד על משחק מאופק של שחקניו, מניע את העלילה בין שגרת היומיום של הצייר, ושומר על מידה של ריסון רגשי שאינה משרטטת את ון גוך כ"אמן מיוסר" או כדוגמא לדכאון קליני בפעולה. התוצאה היא יצירה אנושית וחכמה שדרך סיפור חייו של אמן בפעולה, מנסה להגדיר את מהות החוויה של "להיות אמן".

לחיי אהבותינו | בשיתוף אוף סקרין
צרפת / 1983 / אורך: 102
בימוי: מוריס פיאלה
בהשתתפות: סנדרין בונר, מוריס פיאלה
שפה: צרפתית, תרגום לעברית
אוף סקרין נרגשים להציג את ”לחיי אהבותינו”, מהפסגות הקולנועיות של מוריס פיאלה, אחד הבמאים החשובים והמשפיעים של הקולנוע הצרפתי. פיאלה מתואר לא אחת כמקבילו הצרפתי של קאסוואטס, בשל סגנונו הגולמי והשילוב של אלתורים בעבודה. אך חוויית הצפיה בסרטיו מורכבת וייחודית יותר וכלל לא תיאטרלית. הצפייה ב״לחיי אהבותינו״, כמו בשאר סרטיו, אינטנסיבית ומטלטלת ומשלבת פראות עם דיוק רגשי. לצד שילוב של שחקנים מקצועיים ולא מקצועיים, הקולנוע של פיאלה שובר מוסכמות מוכרות ותבניות עלילתיות, ובמקומן משיג ריאליזם כמו דוקומנטרי מחוספס ונטול סנטימנטליות. החיסכון בהסברים ממסגרים ובאקספוזיציה ובעיקר עריכה שמתחילה סצנות בפתאומיות, מייצרים קצב פנימי חי וגועש שלוכד אמת קולנועית מוחלטת, שמוצגת לצופים כאילו היתה מונומנט נצחי שנגלה בפניהם. הרטרוספקטיבה המיוחדת הזאת היא הזדמנות נדירה לגלות אותם מחדש.

אנחנו לא נזדקן ביחד
צרפת / 1972 / אורך: 110
בימוי: מוריס פיאלה
בהשתתפות: מרלן ז'ובר, ז'אן יאן, כריסטין פברגה
שפה: צרפתית, תרגום לעברית
ז'אן, בשנות הארבעים לחייו, הוא ילד נצחי ובמאי קולנוע כושל. נשוי שנים רבות, הוא לא מצליח לעזוב את אשתו לטובת פילגשו הצעירה מזה שש שנים: קתרין. למרות שהוא אוהב אותה, התנהגותו והוויכוחים האלימים ביניהם מרחיקים אותם עוד יותר זה מזה בכל יום. עד שקתרין מודיעה על אירוסיה לגבר אחר. חסר אונים אל מול מצב זה, לז'אן אין ברירה אלא לתת לה לעזוב את חייו..

La Gueule ouverte
בלי הסברים פסיכולוגיים ובלי סנטימנטליות, מוריס פיאלה בוחן את תגובותיהם של אב ובנו לגסיסתה של אם המשפחה. מתוך היומיום צומחת יצירה נדירה בעוצמתה, המתבוננת במוות, בתשוקה ובשבריריות החיים במבט מפוכח ועמוק.

L'Enfance nue
פרנסואה, ילד בן עשר שאיש אינו מצליח להכיל, נשלח למשפחת אומנה חדשה. במבט חד, נטורליסטי וחף מסנטימנטים, מוריס פיאלה יוצר דיוקן נדיר של ילדות אבודה, שהקשיחות והעדינות מתקיימות בה זו לצד זו.

Loulou
באירוניה מושחזת מפרק מוריס פיאלה את מוסכמות האהבה והמעמד. צעירה מהמעמד הבינוני־גבוה נוטשת את בן זוגה האינטלקטואל ומתאהבת בעבריין זוטר, במהלך שהופך את הסטריאוטיפים המיניים ויוצר גרסה מקורית למשולש האהבים המוכר.

Passe ton bac d'abord
התבוננות קולנועית מרתקת בנוער הצרפתי של סוף שנות ה־70, העוקבת אחר בני נוער מהפרובינציה בתקופת המעבר שבין התיכון לאבטלה. דרך יחסים, עבודות מזדמנות ובטלה, נרקם דיוקן אנושי חם ומורכב, שהופך את גיבוריו לבלתי נשכחים.
מידע כללי
רטרוספקטיבה כריס מרקר
מבט חופשי על העולם – בין זיכרון לדמיון
מה-4 עד ה-28 באוגוסט 2025
בסינמטקים בתל אביב, ירושלים והרצליה
הסרטים בצרפתית, בליווי כתוביות בעברית
רטרוספקטיבה מוריס פיאלה
לגלות מחדש קולנוע אשר חודר מתחת לעור
מה-19 ביולי ועד ה-17 בספטמבר 2026
בסינמטקים של הרצליה, ירושלים, חולון, חיפה, סם שפיגל
המכון הצרפתי בתל אביב מציע רטרוספקטיבה נבחרת של הבמאי הצרפתי הדגול, מוריס פיאלה, הכוללת שיבע סרטים (1925-2003) (לחיי אהבתנו, אנחנו לא נזדקן יחד, ואן גוךפיאלה , הפה הפעור, קודם כל: עבור את התיכון, יַלְדוּת ערומה) נוצרה והתעצבה בשיתוף הסינימטק בהרצליה ובירושלים. היא תוצג בהרצליה, ירושלים, ותל אביב ותאפשר לקהל לגלות מחדש קולנוע אשר חודר מתחת לעור: קולנוע הפכפך, ללא מסכות, אשר נע ונד בין הבדיוני לתיעודי.
שבעת הסרטים הם חלק מאוסף הסינימטק בירושלים ומהקטלוג היקר והמוערך של המכון הצרפתי של פריז IF Cinéma
ביוגרפיה
מוריס פיאלה נולד בקונלהט בחבל אוברן, ב-31 באוגוסט 1925. הוא גדל בעיקר לצד סבתו לאחר שאביו שהיה סוחר עצים, יין, ופחם פשט את הרגל. פיאלה שאף להיות צייר, והשתתף בקורסים באדריכלות ולאחר מכן למד ציור בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנות דקורטיבית (ENSAD) במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר שחרור צרפת, הוא זנח את הציור והתקיים מעבודות מזדמנות. בשנות החמישים, הוא רכש מצלמה וביים מספר סרטים קצרים חובבניים באופן עצמאי עד שגילה אותו המפיק פייר בראונברגר, שהפיק את סרטו הקצר המקצועי הראשון ״האהבה קיימת״ בשנת 1960 ומאוחר יותר ״ז׳אנן״ ב-1962. רק זמן רב לאחר מכן, בגיל 43, ביים את סרטו הראשון באורך מלא ״יַלְדוּת ערומה״ אשר זכה בפרס ז׳אן ויגו בשנת 1968.
סרטיו הראשונים אשר נעשו בתקציב דל בישרו את מה שיכונה בעתיד כ-״סגנון פיאלה״: דמויות חצופות אשר נקרעות מאהבתן (״אנחנו לא נזדקן יחד״, ״לחיי אהבתנו״), מיזנסצנה גסה וריאליסטית אשר מתקרבת אל התיעודי (״משטרה״, ״לולו״), הפקה המשלבת מחד שחקנים חובבנים (״הפה הפעור״, ״קודם כל עבור את התיכון״) אך גם יחס מסוים כלפי האמנות (״ואן גוך״) והאמונה (״תחת שמש השטן״).
*פיאלה הוא מן הקולנוענים הגדולים ביותר של המאה ה-20, אשר בה בעת מוערץ ושנוא, נחגג וזוכה לבוז, וכן גם לעיתים מועתק. סגנונו המתאפיין באגדות זעם, פרובוקציות, ומעל לכל: אמונה מוחלטת ביכולת של הבימוי הקולנועי כמפתח היחידי לגילוי גרעין האמת של הסרט, זיכתה אותו ללעג וטינה, אך גם בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן (״תחת שמש השטן״). הזכייה הייתה לאבן דרך בקריירה המרוצפת ביצירות מופת. דיוקנים של ילדוּת (״בית העץ״, ״יַלְדוּת ערומה״), חקר מעמק של חיי הזוגיות (״אנחנו לא נזדקן יחד״, ״לולו״), סיפורי נעורים (״לחיי אהבתנו״) או ביוגרפיות מטלטלות (״ואן גוך״). במלוא מאה שנים לפיאלה, זהו עיתוי מיטבי במיוחד לשוב לסרטיו ולשוחח עליהם (…).
*הסינמטק הצרפתי בפריז
מידע כללי
רטרוספקטיבה מוריס פיאלה
לגלות מחדש קולנוע אשר חודר מתחת לעור
מה-19 ביולי ועד ה-17 בספטמבר 2026
בסינמטקים של הרצליה, ירושלים, חולון, חיפה, סם שפיגל
סרטים צרפתיים וישראליים עם כתוביות באנגלית.