סדנה בפילוסופיה צרפתית: שאלת הדמוקרטיה בפילוסופיה הצרפתית

שהרי הרפובליקה מניחה כהנחת-יסוד את קיומם של אזרחים משכילים ונאורים, המסוגלים לקחת חלק בדיונים הציבוריים של המדינה. מכאן גם החובה ללמוד פילוסופיה בכיתה י"ב, שעדיין חלה על כל התלמידים בצרפת. מעבר לכך, אם הדמוקרטיה היא האופק של הפוליטי המערבי במאות השנים האחרונות, ההגות הצרפתית תרמה תרומה נרחבת בחשיבה אודות מהותו ואופיו של המשטר הדמוקרטי, וזאת החל מהמאה ה-18 עם מונטסקייה (Montesquieu) ורוסו (Rousseau).

בעידן המלוכני, אותם הוגים חשבו מחדש את הפוליטי במושגים ביקורתיים כמו חירות או שוויון כל האזרחים אל מול החוק. אך המשטר הדמוקרטי נתפס אז כנחלת העת העתיקה. זו הסיבה שבעטיה המילה "דמוקרטיה" נכנסה רק יותר מאוחר יחסית לשיח האינטלקטואלי הצרפתי, עם ספרו של טוקוויל (Tocqueville) הדמוקרטיה באמריקה (1835-40). טוקוויל שאל לראשונה את שאלת הדמוקרטיה כמשטר, אך גם כמהפכה שוויונית מודרנית בחברה ובאופן המחשבה. במאה ה-20, ההגות הצרפתית חזרה לדון בשאלת הדמוקרטיה בשני צמתים חשובים. הראשון הוא הרגע שבו רמון ארון (Aron), בעקבות חנה ארנדט לאחר מלחמת העולם השנייה, השווה בין דמוקרטיה ומשטר טוטליטרי, והגדיר את הראשונה אל מול השני. הצומת השני קרה בשנות ה-70, כאשר אינטלקטואלים צרפתים רבים – קלוד לפור (Lefort), פרנסוה פורה (Furet) ואחרים – התחילו לערער על המשטר הסובייטי בעקבות הביקורת עליו מצד סופר כמו סולז'ניצין. במאה ה-21, הדיון על הדמוקרטיה ניצת שוב בעקבות שאלות של הוגים מרקסיסטים או דתיים, שדחו את הדמוקרטיה המודרנית כל אחד מסיבותיו הוא. הקרב על הדמוקרטיה הפך לזירת התגוששות

אינטלקטואלית בין הוגים שונים המבקשים לחשוב מחדש מהי חברה צודקת ומהו משטר טוב. ללא ספק, שאלות אלה מאוד רלוונטיות למרחב האינטלקטואלי והפוליטי הישראלי, שגם הוא נמצא במאבק סביב השאלה: מהי מדינה דמוקרטית? מהי בכלל דמוקרטיה? האם מדובר במשטר? ואם כן, מה מאפיין אותו? ריבונות העם? חלוקת הרשויות? נדמה שהמחשבה הצרפתית יכולה לעזור לנו להבין טוב יותר את המציאות הישראלית המורכבת, שגם היא, כמו הצרפתית, מאוד פוליטית, אך בדרך שונה כמובן. שהרי מדינת ישראל מתמודדת עם שאלת היחס המתוח בין שני הקטבים שלה – "יהודית" ו"דמוקרטית" – יחס שהוא האתגר העיקרי שלה מבחינה פוליטית וחברתית.

סדר המפגשים:
1. מקור השאלה בצרפת: מונטסקייה ורוסו במאה ה-18
2. מחשבתו של טוקוויל: הדמוקרטיה באמריקה (1835-1840)
3. לאחר מלחמת העולם השנייה: מחשבתו של רמון ארון (Aron)
4. תחייתה של ההגות הפוליטית בצרפת בשנות ה-70: קלוד לפור (Lefort)
5. הרגע הליברלי בשנות ה-80: פייר מאנן (Manent), דניאל גושה (Gauchet), פייר רוזנבלון (Rosanvallon)
6. הביקורת המרקסיסטית: אלן בדיו (Badiou) בשנות ה-90
7. שנות ה-2000: חזרתה של שאלת הדמוקרטיה לדיון הצרפתי – הקשרים דתיים וסוציולוגיים
8. ז'אק רנסייר (Rancière): הדמוקרט האחרון בין ההוגים הצרפתים?